December 20, 2009
Mann Auditorium, Tel Aviv
Special concert with Esther Ofarim


Esther Ofarim - foto (c) gettyimages.com

Esther performed in concert for the elderly retired people.
The concert took place in the Mann Auditorium in Tel Aviv on December 20th.


articles of the press:



taken from haaretz.com

 

Eclectic dreams

By Ben Shalev
Esther Ofarim performed a few weeks ago at Tel Aviv's Mann Auditorium. Wait a minute, Esther Ofarim performed a few weeks ago at the Mann Auditorium? How is it that no one announced it in advance or at least reported how it was?

Ofarim, who lives in Germany, does not grace us with her presence every two weeks. Indeed, it turns out it was a performance for retirees that was not open to the general public (the only site that reported on it was Motke.co.il - a meeting place for the young at heart).

The concert was excellent says someone who was there, and it is possible that the successful experience was one of the reason why Ofarim has decided to perform again at the Mann Auditorium, this time for anyone of any age who likes her voice. The concert will take place on March 18.

A few months ago, Ofarim released a new live album. Wait a minute, Ofarim released an album a few months ago? How is it that no one announced it ahead of time, or at least reported on its content and quality?

It is very simple: the album, "I'll See You in My Dreams," recorded live in Hamburg in early 2009, was released by a German recording company whose albums are not officially distributed in Israel, hence the radio silence it encountered.

Too bad, this is a very nice album. Lots of people could have enjoyed it, and not just fans of Hebrew music. A look at the list of songs Ofarim chose to perform, even before a first listen of the album, indicates an extremely eclectic nature.

There is an American folk song, "O Laddie O"; an Irish folk song, "My Lagan Love"; an English song from the 16th century, "The Willow Song"; pop standards, "Yesterday" and "Hallelujah"; songs by Brecht and Weill, "Alabama Song" and "Surabaya Johnny"; songs from American musicals, "I Have Dreamed" and "I'll See You in My Dreams"; songs in Ladino, "Adios Querida"; two Israeli folk songs, both by Mordechai Zeira, "Ma Omrot Eynayich" and "Neula Hi Dalti"; and of course "Cinderella Rockefella."

Concerts with a little bit of this and little bit of that are often superficial and sketchy, but concerns that Ofarim will aim in too many directions evaporate very quickly.

Her formula is a little bit of this and a little bit of that, but in depth.

Despite the extreme number of different styles, there is no supermarket checkout-like feel to it. And if there is, it is a high-class supermarket.

Every song was carefully chosen, carefully arranged, carefully played and of course, carefully sung. It is for albums like this that the term "in very good taste" was created.

Ofarim always has always been a very diverse singer and after 50 years in the business, it is no surprise that her stylistic signature is amazingly broad. But it is not just a matter of seniority and of natural vocal talent, but also, and perhaps also, primarily, a matter of outlook. When Ofarim performs an Irish folk song or an Elizabethan song, or even a Broadway standard or a song by Brecht and Weill, it seems as if she knows how to find the delicate and elegant point where she is close enough to the song, but not too close.

It is a winning combination of intimacy and necessary distance. Ofarim interprets the songs, but as the opening line of "Ma Omrot Eynayich" says, she does so "without spelling everything out."

Ofarim benefits from the wise arrangements and piano playing of Yoni Rechter, her regular musical director and from three other superb musicians: violinist Michael Paweletz, guitarist Bernard Fichtner, and bassist Micha Kaplan, an Israeli living in Berlin.

They too move along the edge between intimacy and distance, primarily in songs we have already a thousand times. In "Yesterday," for example, or in "Ma Omrot Eynayich," there is no pretension of a radical interpretation, but there are games with the beat and harmony changes and interspersed contrapuntal tones. All of these can make a song sound trite from all the effort of trying to sound fresh.

The album's country of origin, Germany, is clearly apparent in the applause heard at the end of each song. The applause is methodically cut after a second and a half, an attentiveness that creates a restrained and frigid European atmosphere.

After the last song, the album's producers really let loose: they cut off the audience applause after five seconds. At Ofarim's concert in Tel Aviv ** next month (with Rechter, saxophonist Guri Agmon, flutist Ilan Salem, guitarist Yossi Levy and bassist Mickey Warshai and a repertoire of Hebrew songs for the most part), the applause will probably last a lot longer.

 

** error in the article: the concert will take place in Jerusalem, not in Tel Aviv!

 

article taken from haaretz.com

article taken from mouse.co.il

אסתר עופרים: לא רק לחובבי הזמר העברי

יום רביעי 17 בפברואר 2010 03:00 מאת: בן שלו

תגיות: אסתר עופרים, בן שלו

גם אחרי 50 שנה במקצוע, המנעד הסגנוני של אסתר עופרים רחב להפליא. האלבום החדש שלה בהופעה מתאים לא רק לחובבי הזמר העברי

אסתר עופרים בהופעה במינכן, 2005. כל שיר נבחר

בקפידה (תצלום: אימג' בנק / Getty Images)

 
פרסומת

אסתר עופרים הופיעה לפני כמה שבועות בהיכל התרבות בתל אביב.

רגע, אסתר עופרים הופיעה לפני כמה שבועות בהיכל התרבות? איך זה שאף אחד לא הודיע על כך מבעוד מועד, או לפחות דיווח איך היה? עופרים, שחיה בגרמניה, הרי לא מכבדת אותנו בנוכחותה כל שבועיים. ובכן, מתברר שזאת היתה הופעה לגמלאים, שלא היתה פתוחה לקהל הרחב (האתר היחיד שדיווח עליה היה מוטק'ה - נקודת מפגש לצעירים ברוחם).

ההופעה היתה מצוינת, מספר מישהו שהיה שם, וייתכן כי החוויה המוצלחת היתה אחת הסיבות לכך שעופרים החליטה להופיע שוב, והפעם לפני כל מי שאוהב את קולה, מנער עד זקן. ההופעה תתקיים ב-18 במארס בתיאטרון ירושלים

עופרים הוציאה לפני כמה חודשים אלבום חדש בהופעה.

רגע, עופרים הוציאה לפני כמה חודשים אלבום חדש? איך זה שאף אחד לא הודיע על כך מבעוד מועד, או לפחות דיווח על תוכנו ואיכותו? פשוט מאוד: האלבום, "I'll See You In My Dreams", שהוקלט בהופעה בהמבורג בתחילת 2009, יצא בחברת תקליטים גרמנית שאלבומיה אינם מופצים בישראל בצורה מסודרת, ומכאן דממת האלחוט שקיבלה את פניו. חבל. זה אלבום יפה מאוד. הרבה אנשים יכלו ליהנות ממנו, ולא רק חובבי זמר עברי.


                     אסתר עופרים, 1975

מבט על רשימת השירים שעופרים בחרה לבצע, עוד בטרם ההאזנה הראשונה, מעורר חשש לאקלקטיות מוגזמת. יש כאן שיר עם אמריקאי ("My Fisherman, My Laddie-o"), שיר עם אירי ("My Lagan Love"), שיר אנגלי מהמאה ה-16 ("The Willow Song"), הימנוני פופ ("יסטרדיי", "הללויה"), שירים של ברכט ווייל ("Alabama Song", "Surabaya Johnny"), שירים ממחזות זמר אמריקאיים ("I'll See You In My Dreams", "I Have Dreamed"), שיר בלדינו ("Adio Querida"), שני שירי זמר עברי (שניהם של מרדכי זעירא, "מה אומרות עינייך" ו"נעולה היא דלתי"), ואיך אפשר בלי "סינדרלה רוקפלה".

הופעות של "קצת מזה וקצת מזה" הן לעתים קרובות שטחיות ומרפרפות, אבל החשש שעופרים יורה ליותר מדי כיוונים מתפוגג מהר מאוד. הנוסחה שלה היא "קצת מזה וקצת מזה, אבל לעומק". על אף הריבוי הסגנוני הקיצוני, אין אפילו לרגע תחושה של סופרמרקט. ואם יש, זהו סופרמרקט של אצילים. כל שיר נבחר בקפידה, עובד בקפידה, נוגן בקפידה וכמובן הושר בקפידה. בשביל אלבומים כאלה המציאו את הביטוי "בטוב טעם".

עופרים היתה מאז תחילת הדרך זמרת מגוונת מאוד, ואחרי 50 שנה במקצוע לא פלא שהמנעד הסגנוני שלה רחב להפליא. אבל זה לא רק עניין של ותק ושל סגולות ווקאליות טבעיות, אלא גם, ואולי בעיקר, עניין של גישה. כשעופרים מבצעת שיר עם אירי או שיר אליזבתני ואפילו סטנדרט מברודוויי או שיר של ברכט ווייל, נדמה שהיא יודעת כיצד למצוא את הנקודה העדינה והאלגנטית שבה היא מספיק קרובה לשיר אבל לא יותר מדי קרובה אליו. זה שילוב מוצלח בין אינטימיות לבין ריחוק הכרחי. עופרים מפרשת את השירים, אבל כפי שאומרת שורת המפתח של "מה אומרות עינייך", היא עושה את זה "בלי לומר עד תום".

עופרים נהנית מהעיבודים החכמים ומנגינת הפסנתר של יוני רכטר, המנהל המוסיקלי הקבוע שלה, ומשלושה נגנים מצוינים נוספים: הכנר מיכאיל פוולץ, הגיטריסט ברנרד פיכטנר והבסיסט מיכה קפלן, ישראלי תושב ברלין. גם הם נעים על הציר שבין קרבה לריחוק, בעיקר בשירים ששמענו כבר 1,001 פעמים. ב"יסטרדיי", למשל, או ב"מה אומרות עינייך" אין שום יומרה לפרשנות רדיקלית, אבל יש משחקי קצב ושינויי הרמוניה ושזירה של חוטי קונטרפונקט, וכל אלה גורמים לשיר השחוק מרוב שימוש להישמע רענן.

ארץ המוצא של האלבום הזה, גרמניה, ניכרת היטב במחיאות הכפיים שנשמעות בסוף כל שיר. הן נחתכות בשיטתיות אחרי שנייה וחצי, הקפדה שיוצרת אווירה אירופית מאופקת וצוננת. אחרי השיר האחרון מפיקי האלבום ממש משתוללים: הם חותכים את מחיאות הכפיים של הקהל אחרי חמש שניות. בהופעה של עופרים בתל אביב בחודש הבא (עם רכטר, הסקסופוניסט גורי אגמון, החלילן אילן סאלם, הגיטריסט יוסי לוי והבסיסט מיקי ורשאי, ועם רפרטואר שיכלול בעיקר זמר עברי) מחיאות הכפיים יימשכו מן הסתם הרבה יותר זמן. "בלי לומר עד תום, עד תום".

אסתר עופרים - "I'll See You In My Dreams". טרופיקל מיוזיק

article taken from mouse.co.il


www.esther-ofarim.de